התשובה הקצרה תלויה בחדר. בהוביט, בימ"מ SWAT ובמטופל מס' 8 משחקים בין 2 ל-10 אנשים, וההמלצה בשלושתם היא דווקא קבוצה קטנה יותר: 4 עד 6, זה האידיאל אחרי צפייה באלפי משחקים. בשני החדרים הגדולים שלנו, מבוך הדרקונים והארי פוטר ומבוך הזמן, המספר קופץ לעד 40 איש בבת אחת, כולם משחקים באותו זמן ובאותו מבוך.

בישראל של היום יש שלושה סוגים עיקריים של חדרי בריחה: חדרי בריחה קלאסיים במתחם קבוע, חדרי בריחה ניידים שמגיעים אליכם, וחדרי בריחה ברחוב, הסוג החדש ביותר בתחום. בתוך הסוג הקלאסי, שהוא עדיין הרוב הגדול, יש עוד חלוקה לפי הדגש של החוויה: אווירה, חידות, שילוב של השניים, אימה, קלילות או ביצוע משימות. חדרי בריחה קלאסיים

מסך יכול לבודד ילד, או לגרום לו לקום ולפעול יחד עם קבוצה. אצלנו ב-Xcape בחרנו בדרך השנייה: לא להילחם בזה שהילדים נמשכים למסכים, אלא להציע להם חוויה שדורשת בדיוק את ההפך מישיבה שקטה לבד, תנועה, שיחה ועבודת צוות. הבעיה שכל הורה מכיר יש תמונה שכל הורה מזהה מיד: הגב של הילד שיושב שעות מול

חדר בריחה נותן למשפחה שעה שלמה באותו חדר, פותרת ביחד, בלי מסך אחד ביניכם. ולא פעם זו בדיוק ההזדמנות לראות את הילדים מצליחים במקום שבו דווקא המבוגרים נתקעים. אחרי שצפיתי באלפי משפחות משחקות אצלנו ב-Xcape, אני יכולה להגיד את זה בבטחון: איפה שההורים נתקעים, הילדים לא פעם דווקא פותרים. תקשיבו להם, הם באמת יודעים.

חדר בריחה מפתח חשיבה יצירתית כי הוא שם אתכם מול תעלומה שאי אפשר לפתור בדרך הרגילה, תחת לחץ זמן וביחד עם אנשים אחרים. זה בדיוק סוג האתגר שהיום יום הרגיל כמעט אף פעם לא נותן, ולכן ההשפעה שלו נשארת גם אחרי שיוצאים מהחדר. בשגרה עמוסה בפגישות, מסכים ומטלות חוזרות, כמעט אין רגע שבו באמת